עד כמה שזה יישמע מוזר, אין קשר הכרחי בין רמות החמצן בגוף לרמות הפחמן הדו חמצני.
אמנם כשאנחנו חושבים על תהליך הנשימה הפיזיולוגי בריאות נראה לנו כי הדברים קורים שווה בשווה - חמצן נכנס ופד"ח יוצא, אך אין זה כך. שים לב לכמה הבדלים:
* גם את התהליך הפיזיולוגי אנו מחלקים לשניים - הכנסת אוויר = חמצון, הוצאת אוויר = אוורור
* ריכוזים שונים של חמצן ופד"ח באוויר
* חמצן נישא בדם בעיקר על ידי כדוריות הדם האדומות והפד"ח בעיקר מומס בפלזמה (כך למשל במצב של פגיעה בכדוריות הדם האדומות - הפגיעה תהייה חמצונית ולא אוורורית)


הבדלים אלו ואחרים יכולים להראות לך שמדד אחד שוני מאחר.
דוגמא - היפרונטילציה שזה בתרגום אוורור יתר, משמע ירידה ברמת הפד"ח עקב הנשימה המוגברת ועקב כך מופיעים הסימנים בעיניים ובאצבעות ואילו הסטורציה נשארת קבועה.
כמובן במקרים של חולי אסטמה וCOPD יש תהליך של צבירת פד"ח (בלי להכנס להבדלים בסוגי ה-COPD), קשה להם יותר תהליך האוורור, החולים האלו בדרך כלל לא מונשמים ולכן אנו לא רואים את רמות הפד"ח שלהם, אבל גם מבחינה קלינית אתה יכול לראות חולים כאלו בדיספנאה קשה (תחושה אישית של קוצר נשימה) ועם סטורציה 97%! ואם אתה מבין את ההבדלים הנ"ל אתה יכול להבין כי החולה לא מדמיין, אלא תחושת המחנק הפנימית שלו נובעת מהצטברות פד"ח למרות שיש מספיק חמצן (להזכיר כאן כי באופן תקין רמת הפדח היא המשפיעה העיקרית על הגירוי לנשימה במוח).

הערה - נכנס עכשיו למד"א מוניטור חדש המכונה "קורפולס" ויש לו אפשרות למדוד רמות פד"ח גם לחולה נושם (יש אפשרות גם ב-12 אבל בדרך כלל אין את המתאם) ואם ייצא לך לראות חולים חסימתיים תראה את ההבדל בין רמות הגזים השונות.
אפשרות נוספת היא לעקוב אחרי החולים במיון ולראות את ההבדלים בבדיקה של גזים שלוקחים להם מהעורק.

לגבי המקרה שציינת - עם ההנשמה בלחץ ובריכוז חמצן גבוהים והטיפול התרופתי - השתפר המצב החמצוני של החולה משמע יותר חמצן הגיע לכדוריות הדם האדומות, אך בשלבים המוקדמים החולה צבר בדמו ריכוז ריכוז גבוה של פד"ח שעקב השיפור שחל במגע שבין הדם לנאדית (שקודם היתה מלאה נוזל) התחיל לצאת החוצה וזו הקריאה הגבוהה שראית במכשיר.
קצת הנשמה בהיפרוונטילציה יכולה לשפר את המצב שאני מאמין שהמשיך להשתפר בבית החולים.
*** יפה מאוד על ההבחנה והשאלה!!
שבת שלום!