כמו שרובכם בוודאי יודעים, ביום רביעי (מחר) אני הופכת לרכוש צה"ל לכן.. גם תורי הגיע לכתוב "נאום פרידה"...
לא יודעת בכלל מאיפה להתחיל ובניגוד לדרכי אני לא רוצה לחפור לכם יותר מדי..
קשה לתאר את כל החוויות (הן הטובות והן הפחות טובות) שעברתי בשלוש שנים שאני מתנדבת בתחנה..
אין ספק שההתנדבות במד"א (מבחינת העלייה לאמבולנסים החשיפה למראות קשים ולמראות פחות קשים (בקטע הזה אני יותר התמחתי.. ), העזרה לקהילה- לחולים ולנפגעים שבהם טיפלתתי כחלק מהצוות) בנתה אותי וחיזקה אותי (גם אם לפעמים קודם היא החלישה..)
אבל יותר מכל זה- ההכרות, היחסים והפעילות עם האנשים בתחנה, עובדים ומתנדבים, היא זו שהכי בנתה אותי כמי שאני היום, עזרה לי להתגבר על מכשולים וליצור דברים..
בשני הקורסים שהדרכתי כמובן שהייתה לי המטרה "לייצר" דור חדש של מצילי חיים. אבל, לא פחות מזה- קיוויתי שכל אחד ואחד מהחניכים ואם לא כולם אז הרוב ואם לא הרוב אז מעטים ואם לא אז אפילו חניך אחד- ימצא את מקומו בתחנה כמו שאני מצאתי, ויהנה מהאנשים וידע להעזר בהם במקרה הצורך, ולעזור להם במקרה הצורך כמו שאני נהנתי, נעזרתי ומקווה שעזרתי...
(זוכרים שאמרתי שאני לא רוצה לחפור? אז שיניתי את דעתי...
)
אני באמת מקווה ששנותיכם במד"א יספקו לכם חוויות, ערכים, כלים להתמודדות וכמובן- ידע וחברים..
חשוב שתדעו שכל זה לא יקרה מעצמו אז- תשאלו, תפעלו, תעזרו ותדאגו אחד לשני, תיזמו, תכבדו (הן את הצוות והאנשים בתחנה והן את המטופלים שלכם), תלמדו ותלמדו (אחד עם חיריק ואחד בלי..
) ואל תשכחו להודות למי שדואג לכם ופועל בשבילכם בין אם זה נעשה באופן גלוי ובין אם "מאחורי הקלעים".
אז תודה על שנים של הכרות, תודה על הזכות להדריך חלק גדול מכם, תודה על שאתם באים לתחנה גם כשאתם לא במשמרות, להשתלמויות וגם "סתם כך" -כיף גדול לראות את זה!
כמובן שאני לא באמת נפרדת.. אי אפשר להפרד מבית שני וממשפחה שניה, בהזדמנות הראשונה שתהיה לי אני באה לביקור! (ואפילו למשמרת אבל זה נראה לי יקח זמן... )
אוהבת ומעריכה המון!
ש(ר)יר